דוד בן- גוריון (מקודם גרין), נולד בעיירה פלונסק שבפולין ב-1886, והתחנך בבית ספר עברי שייסד אביו, אשר השתייך ל"חובבי ציון". ". בגיל 18 עבר לוורשה ושם הצטרף למפלגה ציונית- סוציאליסטית "פועלי ציון". ב-1906 עלה ארצה. כאן עבד כפועל חקלאי, מורה, פעיל במפלגת "פועלי ציון" וחבר מערכת העיתון שלה, "האחדות". שנים 1914-1911 למד טורקית בסלוניקי ומשפטים באיסטנבול, כדי שיוכל לייצג את תנועתו בענייניה הפנימיים של האימפריה העותמנית. מלחמת העולם הראשונה מנעה ממנו להשלים את לימודיו, ובשנת 1915 גרשו אותו השלטונות העות'מניים מארץ ישראל "לעולמי עד". בן- גוריון נסע לארצות הברית והמשיך לפעול שם למען רעיונות הציונות והסוציאליזם ולמען הקמת גדודים עבריים בצבא הבריטי . ב-1918 התגייס לגדוד העברי של הצבא הבריטי וחזר עמו לארץ ישראל. הוא השתתף בהקמת מפלגת "אחדות העבודה" ב-1919. הוא כיהן בתפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל בשנים 1935-1921. בשנת 1930 השתתף בן- גוריון בהקמת מפא"י. הוא שימש נציג מפלגתו בהנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. בשנים 1948-1935 כיהן בתפקיד יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית והוביל את קביעת מדיניותה בנושאים כגון: המאבק המדיני על עתידה של ארץ-ישראל, התיישבות, עלייה, וענייני חברה ותרבות. ב-1946 קיבל את האחריות על עניני הביטחון של היישוב היהודי בארץ ישראל. בשלהי 1953 פרש בן- גוריון מן הממשלה והכנסת והתיישב בקיבוץ שדה בוקר שבנגב. בעקבות "עסק הביש", חשיפת רשת ריגול וחבלה ישראלית במצרים, הוא שב למשרת שר הביטחון בתחילת 1955, בממשלתו של שרת, ובסוף השנה, אחרי הבחירות לכנסת השלישית ביולי 1955, חזר גם לראשות הממשלה. ב-1956, יצאה ישראל למבצע סיני, בו כבש צה"ל, בשיתוף פעולה עם בריטניה וצרפת, את רצועת עזה וחצי האי סיני. אחרי המלחמה הסכים בן גוריון לנסיגה מהשטחים שנכבשו, וישראל קיבלה למשך אחת עשרה שנים שקט בגבול המצרי וחופש שייט במצרי טיראן.